פרשת בראשית
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
המילה בראשית מופיעה במקרא פעם אחת בלבד ומשדרת עוצמה ששום מילה אחרת אינה מתקרבת אליה.
הסופר הקדמון של התנ"כ רצה לרמוז לנו שבתורה יש חשיבות לכל מילה ולכל אות והוא עשה זאת באמצעות הצפנת המילה "תורה" בדילוגים של 49 אותיות החל מה-"ת" של בראשית. על מנת לשכנע שלא מדובר במקרה, התרגיל חוזר על עצמו בספר שמות המילה תורה מתקבלת בדילוגים של 49 החל מה"ת" של "ואלה שמות". חישבתי את הסיכוי שהצפנה כזו תתקבל במקרה וקיבלתי תוצאה של אחד למאה מיליון בלבד (או אחד לשלושים מיליון אם היינו מחפשים גם בדילוגים של מספרים מקודשים אחרים: 7 ו-13) וזו עדות חותכת שהיתה פה יד מכוונת. האמור לעיל אינו תומך כמובן ב"צופן התנכי" שמנסה למצוא נבואות על ידי חיפושים מקריים שאינם קשורים לטקסט.
על מנת להבין את המשמעות המהפכנית של המילה "בראשית" יש ללכת למקורות נוספים מהעולם העתיק. המיתוס הבבלי "אנומה אליש" מתאר אף הוא בריאה שהתרחשה במשך שישה ימים שבסופם האלים נחו ביום השביעי (אם כי הסיבה לכך היתה שמעתה בני האדם צריכים לעבוד במקום האלים) אולם הסיפור אינו מתחיל בבריאה אלא בסכסוכים ומעשי רצח שסופם בריאת העולם. אלמנטים דומים ניתן למצוא גם במיתולוגיה היוונית. התורה לעומת זאת מציגה לנו תפיסה שונה בתכלית. מטרת ה"בראשית" להדריך אותנו ולהציב לנו גבולות לפיהם אין לחטט באירועים שלפני בריאת העולם. לתפיסה זו קיימת רלוונטיות עד היום. סטיבן הוקינג (שהיה אתאיסט) ציין בספרו "קיצור תולדות הזמן" שהכנסיה הקתולית התייחסה באהדה לתיאורית "המפץ הגדול". הדבר נראה מוזר. מה לבריאת העולם שלפי התיארוך העברי התרחשה לפני 5780 שנה בלבד ולתיאוריה פיזיקלית על אירוע מלפני מיליארדי שנים שאפילו לא מציב במרכז את בריאת השמים והארץ תחילה. ובכן, לשתי הגרסאות יש תובנה משותפת ועקרונית: קיימת נקודת זמן שהיא גבול בלתי עביר. אין משמעות למה שקרה לפניה. אין משמעות לזמן ואפילו אין משמעות לאלהים. ללא עולם מה הטעם באלוהים? ואילו היתה לאלהים משמעות סביר להניח שהתורה היתה נפתחת בפסוק מהצורה: "בראשית היה אלהים ואלהים ברא את השמים ואת הארץ". הדמיון הפילוסופי שבין בריאת העולם לפי התורה ובין תיאוריית המפץ הגדול עולה בהרבה על הדמיון שבין הסיפור המקראי למיתוס "אנומה אליש". פילוסופיה זו מתווכחת גם עם הרמב"ם שטען כי אלהים קיים מאז ומעולם ואין לו התחלה. בהקשר לכך נציין שהמסקנה מסיפור הבריאה אינה יצירת אלהים לקראת הבריאה, אלא לכך שלאלהים יש משמעות רק מרגע הבריאה. כדי להדגיש את התפיסה הזו התורה מציגה יצירת זוגות שהם הפכים ומשלימים. בתחילה יש רק חושך. על מנת שניתן יהיה להגדיר היטב את החושך נברא האור. לא אור השמש שנבראה רק ביום הרביעי אלא מושג האור שהוא ההפך והמשלים לחושך כפי שהטוב הוא ההפך והמשלים לרע. ובהמשך השמים והארץ, הרקיע והים, הים והיבשה, השמש והירח, חיות היבשה והעופות וכשנברא האדם "זכר ונקבה ברא אותם".
קשה להציב גבולות לסקרנות האנושית ולכן אין פלא שלא כל חכמי ישראל קיבלו את הגישה המוצגת כאן. רבים עסקו במה שהיה לפני הבריאה. חז"ל טענו שהקב"ה היה "בורא עולמות ומחריבן" וקיימת ספרות קבלית עניפה הקשורה לנושא זה. אני בכל אופן מעדיף את הגישה המקראית הפשוטה.
התנ"ך מכיל מספר ספרים שהם פילוסופיים במהותם: משלי, קהלת, איוב וכן ספר יונה. את פרשת בראשית ניתן לצרף כחברת כבוד לספרות החכמה הזאת.
שבת שלום