פרשת בראשית

פרשת בראשית התשע"ט

 

החלק הראשון בפרשת בראשית, שפותחת את הקריאה בתורה, עוסק בבריאת העולם, החלק השני בגירוש מגן העדן. בשני חלקים אלו עסקתי בדרשות בעבר. הפעם אתמקד בחלק השלישי המוקדש לסיפור קין והבל.

 

ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה ג ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' ד והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ה ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו …..  ח ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.

 

בפתח הדיון אציין שהאלוהים התנכי, בניגוד לתפיסה שגיבש הרמב"מ הוא מאד אנושי ורחוק מלהיות מושלם. במספר מקומות הדבר נאמר בפירוש, כמו בפרשת נח "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו " ולאחר המבול הגיע למסקנה שגם הורדת המבול מקורה בטעות: "ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי".

 

לאחר שקין הרג את הבל, אלהים לא המית את קיין, להפך, הוא טבע בו אות "אות קין" לבל יפגע בו איש או חיה. להחלטה זו של השם ניתן למצוא מספר פירושים, שאחד מהם מבוסס על הטענה לפיה האחריות למות הבל היא משותפת לקין ולקדוש ברוך הוא:

 

המקור הקדום ביותר שבו מופיע רעיון זה נמצא במדרש תנחומא:

 

כיון שאמר לו הקב"ה אי הבל אחיך?

אמר לו: לא ידעתי, השומר אחי אנכי?! אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי?!

 

משל למה הדבר דומה?

לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש, לבקר תפשו השוער.

אמר לו: למה גנבת את הכלים?

אמר לו: אני גנב ולא הנחתי אומנתי אבל אתה אמונתך בשער לשמור למה הנחת אומנתך, ועכשיו אתה אומר לי כך?!

ואף קין כך אמר: אני הרגתי אותו, בראת בי יצר הרע, אתה שומר את הכל ולי הנחת אותו להרגו, אתה הוא שהרגתו שנקראת אנכי, שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו.

מיד השיבו.

 

האחריות של הקב"א למות הבל נובעת מכך שהוא דחה את מנחת האהבה של קין. דחיית מנחת האהבה עוררה בקין את היצרים האפלים של קנאה ונקמה וגררה רצח. מכיוון שהשם הכיר באחריותו החלקית למות הבל הוא לא העניש את קין במלוא החומרה ואפילו סלח לו.

 

הרעיון מופיע גם בספרות המודרנית:

יצירתו הקלסית של גון סטיינבק "קדמת עדן", שגיבוריה דנים בין השאר בסיפור התנכי, מספרת על שני אחים. אחד שהפך לכומר (רועה את עדרו של השם ולכן מייצג את הבל) והשני חקלאי שמייצג את קין. האב אהב את בנו הראשון. הבן השני, שחיפש אף הוא את אהבת האב הביא לו סכום כסף גדול שהרוויח מגידול שעועית שצבא ארה"ב נזקק לה בעת מלחמת העולם הראשונה. האב דחה את מנחת בנו בטענה מוסרית לכאורה של ניצול מצוקת החיילים. התוצאה הייתה הרת אסון, הבן הדחוי נקם באחיו, החריב את עולמו הפנימי וגרם לו ללכת למלחמה שבה נהרג. רק על ערש דווי סלח האב לבנו.

 

יצירה נוספת שבה המוטיב מופיע בצורה פחות מפורשת הוא הסרט הדני "The Hunt" (תורגם בעברית ל"הניצוד"). גיבור הסרט הוקע כפדופיל על לא עוול בכפו. הפובליציסטים שכתבו על הסרט התייחסו בעיקר להתנהגות של החברה המוקיעה החל מתחילת הפרשה ועד לאחר חשיפת האמת ולתגובות הגיבור. לעומת זאת הגורם המחולל הוזכר רק כדרך אגב.

ובכן, הסיבה להתרחשות האירועים היתה סירובו של הגיבור לקבל מנחות אהבה של ילדה קטנה: נשיקה על הפה ומזכרת בדמות לב. הסירוב נבע מחשש לפגוע בתקינות החברתית אבל מבחינת הילדה היתה זו דחיה של אהבתה ומכאן החלה שרשרת אירועים טראגית.

 

המסר המתקבל ממקורות אלו הוא: אל לנו לדחות ביטויים של אהבה טהורה, וברצוני להוסיף: "גם אם הדבר אינו מביא במירב המקרים לאסון"

 

אסיים בקטע משיר השירים. רוב המזמרים בספר הם שירי אהבה מלבבי לב, אבל אחד מהם מוקדש דווקא לאהבה הנכזבת וטראגית:

פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר, נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי. מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָםִ, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.

 

שבת שלום